המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית נ' בן יעקב

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 14.8.12 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 15% נכות מיום 1.1.10 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1טעתה הוועדה עת החליטה להפעיל תקנה 15 בנימוק כי התובע אינו עובד עקב כך שעבודתו כרוכה בחשיפה לשמש הוועדה אינה שוקלת מה משקל הפרישה לפנסיה לעומת אי המסוגלות לעבוד יש מקום לנמק ההחלטה ביחס לאמור. הוועדה התעלמה מאמירת המשיב לעניין פרישתו לגמלאות. לא נועצה בעניינו של המשיב עם וועדת רשות. אין כל דיון בשאלה באשר לסיבה בעטייה הפסיק המשיב לעבוד. אין כל דיון בשאלת אופי העבודה.

2.2הואיל והתובע הפסיק עבודתו עקב פרישתו לגמלאות מחמת גילו ולא עקב החשיפה לשמש לא היה מקום להפעיל בעניינו תקנה 15.

3.טענות המשיב:

3.1יש מקום להתייחס למקצוע בו עסק המשיב ובאיזו מידה תשפיע הנכות על המשך העבודה באותו מקום עבודה. מדובר בעובד כפיים שאינו יכול להמשיך לעבוד בעיסוק זה בו עבד קודם לפגיעה.

3.2הוועדה אינה צריכה להתייחס לעובדה כי המשיב מקבל פנסיה אלא רק לנושא ההכנסה מעבודה שאינה קיימת בעניינו של המשיב.

דיון והכרעה:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור.

7.הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

8.בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).

9.במקרה דנא, מחליטה הוועדה להפעיל תקנה 15 במחצית אולם מציינת (סעיף 24 לפרוטוקול מיום 14.8.12) כי הנימוק לקביעתה האמורה היא העובדה שהמשיב אינו עובד וכי אינו יכול להיות חשוף לשמש כאשר לא ברור מקביעתה באם נתנה הוועדה ביטוי לנרשם בפרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 19.2.12 כי המשיב פרש לגמלאות ביום 1.9.11.

10.צודק המערער בטענתו כי החלטת הוועדה אינה נהירה ואינה מאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה לעניין הפעלת תקנה 15 תוך התייחסות לשאלה באם המשיב פרש לגמלאות מחמת החשיפה לשמש אם לאו. לא נעשה כל דיון בשאלה האמורה ובכך סבורים אנו כי נפל פגם בהחלטת הוועדה.

11.לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה על מנת שתנמק באופן מפורט, קביעתה לעניין הפעלת תקנה 15 תוך התייחסות לאמור בסעיף 10 לעיל.

12.אין צו להוצאות.

13.הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ג, (14 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: